התפתחות הבלט

חקר המוח

ציפור החיה ביוון

לידה מחדש

אישה בשם רנה

סילבי גיים

בנימין נתניהו

קתרין דה מדיצ'י

ואן גוך

יהושוע בן נון

ציור של לאונרדו דה וינצ'י מתחילת המאה ה-16 הציור, שבמרכזו דמות דיוקנה של אישה, הפך במאה ה-19 לאחת מיצירות האמנות הנודעות בעולם ומאז המאה ה-20, שימש השראה להערצה, מחאה, לעג וחיקוי באמנות פופולרית, במוזיקה ובספרות.

עבד עליה בערך 10 שנים

נגנבה

בתקופה זאת הבלט השיג את זהותו המודרנית, או לפחות, השיג רבים ממאפייניו המזוהים כיום בעיני הציבור: טכניקת בהונות, חצאית הטוטו, התשוקה ליצור אשליה של חוסר משקל וחוסר מאמץ, והאסוציאציה של הרקדנים כיצורים שמימיים מעולם הפנטזיה כמו הסילפידה והפייה. הרומנטיסיזם נחשב להשפעה החשובה ביותר על הבלט של המאה ה-19 למרות שהגיע לבלט מאוחר יותר מאשר לספרות, למוזיקה ולאמנות ויזואלית.

ג'יזל

אגם הברבורים

רימונדה

מיקום - הריקודים הועלו בחצר המלכות. או בהיכל בתוך הארמון - לא היה תאטרון. הסתכלו על המופע מלמעלה חלל המופע - הבמה, השפיעה על הכוריאוגרפיה, הייתה פחות משמעותית לרקדן היחיד ויותר משמעות לצורות הנבנות על פי רקדנים מרובים. טכניקה- הריקוד הורכב מצעדים קטנים בהרכבים משתנים, בין השאר היו שם קפיצות קלות, עליה על קצות האצבעות, סיבובים עדינים במקום, מגע עדין בכפות הידיים בין שני בני זוג, כריעת ברך, הבדלים בשפת התנועה בין הגבר לאישה. הוראת מחול - עלתה יוקרתם של המורים למחול. יצרו שיעורי המחול הראשונים והמורים הוזמנו לחצרות המחול. נוסדו השמש הראשונות לתרגול מחול. (למשל ה'בר '). מבצעים- יש הפרדה בין הקהל למבצעים. המבצעים התמקצעו והקהל מביט שם. כתיבת המחול - לראשונה נכתבו ספרי מחול, המורים החדשים למחול מיסדו בכתב כתבו את הכללים של המחולות החדשים. לראשונה נכתבו ספרי הדרכה למחול. הצעדים הופכים להיות מתועדים

ציקטי, אגרינפינה ואגנובה, הרויאל אקדמי בלט, ניו יורק סיטי בלט, בלט האופרה של פריז

הטכניקה של הבלט עברה כברת דרך ארוכה מאז שלואי ה-14 נחת במקרה מקפיצת ה–"entrechat quartre" כשרגלו הלא נכונה לפנים. מיד בהבחינו בטעות כינה את הקפיצה החדשה, בביטחון הצפוי ממלך, entrechat royale"" (קפריול מלכותי).

מארי טליוני, פאני צ'ריטו, קרלוטה גריזי ולוסיל גראהן